החלטה בתיק ת"א 27061-12-09

ביום 22.01.2012 ניתן, לבקשת התובע אשר הוגשה במעמד צד אחד, צו עיקול על זכויות הנתבעת בעירית נתניה, בבנק דיסקונט וכן במגרש ברחוב אהרונסון בנתניה.

זמן מה לאחר מתן צו העיקול, התברר כי נתפסו כספים בסכום העיקול, הן בעירית נתניה והן בבנק דיסקונט. לבקשת הנתבעת הוריתי על ביטול עיקול הכספים בעירית נתניה.

ביום 15.02.2012 הגישה הנתבעת בקשה לביטול צו העיקול. הדיון בעניין זה התקיים ביום 27.02.2012, במעמד הצדדים.

על פי הדין ובפרט הלכת מרגלית המפורסמת, כשמתבקש ביטול עיקול אשר ניתן במעמד צד אחד, מתחיל הדיון מראשיתו כאילו לא ניתן, והנטל על המבקש להוכיח כי מתקיימים התנאים הקבועים בדין למתן הצו המבוקש.

הראיות על התביעה:

תביעת התובע מבוססת על ליקויי בנייה בדירה שרכש מהנתבעת. מומחה ביהמ"ש קבע בחוות דעתו שקיימת חדירת רטיבות לדירת התובע בשל תכנון ו/או ביצוע לקויים שבאחריות הנתבעת, ולהערכתו עלות התיקונים (ללא מע"מ) היא כ-80,000 ש"ח.

יש לזכור כי הנתבעת ביקשה לפסול את חוות הדעת הנ"ל ובקשתה נדחתה, הגם שהיא נתונה עדיין לשאלות הבהרה ולחקירה נגדית של המומחה.

יחד עם זאת, בשלב הנוכחי, מהווה חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש ראייה אובייקטיבית, מהימנה לכאורה, לקיומה של עילת תביעה. מעבר לכך, קיים סיכוי סביר כי התביעה תתקבל על יסוד חוות דעת המומחה, גם אם לא על מלוא הסכומים שנקב.

לא התעלמתי מטענת הנתבעת כי הרטיבות נגרמה באשמת התובע אשר ביצע עבודות על דעת עצמו ללא הסכמתה, לרבות יציקת הבטון על בור הספיגה. אולם, כפי שציינתי לעיל, לעת הזו עומדת חוות דעת אובייקטיבית לפיה הרטיבות נגרמה כתוצאה מכשל תכנון ו/או כשל ביצוע שיצאו תחת ידי הנתבעת דווקא.

עוד הבאתי בחשבון את הטענה כי האחריות לבניית המעקות בדירת התובע היא של הקבלן אבו מוך אחמד, ואף אם יתברר בסופו של יום, כי אמנם לנתבעת אין אחריות לביצוע עבודתו של אבו מוך, הרי אין זה גורע מקיומן של ראיות מהימנות לעילת תביעה, שכן ליקויי המעקות הם חלק קטן באופן יחסי מסכום התביעה ומסכום חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש.

לשיטתי, גם אם ייפסק, כי היה על התובע לאפשר לנתבעת לבצע את גמר התיקונים, והוא מנע ממנה לממש זכות זו מחמת סירובו להכניס את נציגיה לדירתו, וגם אם יקבע ביהמ"ש לאור זאת כי קיימת לנתבעת זכות לבצע תיקונים בפועל תחת פיצוי התובע בעלות התיקונים, שיש להבטיח כי לתובע תעמוד האפשרות לממש פסק דין כזה.

כפי שציינתי, הבאתי בחשבון את טענת הנתבעת ביחס למעקות. אני מתייחסת גם לעילת הקיזוז שהעלתה בשווי 30,000 ש"ח, בגין עבודות, חומרים ושינויים שבוצעו בדירת התובע לבקשתו, מעבר למפרט המוסכם הראשון.

בהנחה שיעלה בידי הנתבעת להוכיח זכות קיזוז זו, תהיה לה השפעה על סכום פסק הדין ולא על עצם עילת התביעה.

אשר על כן אני מוצאת כי עילת התביעה בוססה בראיות לכאורה, ביחס למרבית סכומה.

החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין:

יש לדון כעת בשאלה אם מתקיים חשש כי התובע יתקשה במימוש פסק הדין.

לעניין זה טען התובע, בבקשתו למתן הצו, כי בעקבות פטירתו המצערת של מר אליאס דבש ז"ל, שהוא אחד מבעלי הנתבעת, צפויה הנתבעת להיסגר. כמו כן הצהיר כי נציגי הנתבעת הבהירו שמוטב לו לקבל מהנתבעת סכום מופחת כעת, אחרת יתקל בקשיים, לנוכח מצבה של הנתבעת.

התובע הוסיף והצהיר, על יסוד דו"ח חקירה, כי אין לנתבעת פרויקטים לבנייה עתידית. לכל היותר היא צפויה לקבל כספים מעיריית נתניה, בגין פרויקטים העתידים להסתיים בעת הקרובה.

בנוסף, לנתבעת זכות במקרקעין ולא ידוע לו על נכסים אחרים שבבעלותה.